אחדות

'כוחנו באחדותנו' היא לא רק סיסמה, חצי פוליטית. היא אמת פיזיולוגית. כאשר הגוף נלחם בתוכו פנימה, החיידקים תוקפים מבחוץ. מסיבה זו לא היה לי ספק שהפילוג והשסע בעם יסתיימו בקטסטרופה. לא ידעתי איך ומתי.

תודעת האחדות מתייחסת לכך שכול המתקיים בתוכי הוא אחד, ובאותה המידה אני והסובב אותי הם אחד. וכל זאת, מבלי לפגוע בייחודיות של כל פרט בתוך המארג.

תזמורת היא גוף אחד, בה מנגנים שלל כלים. תזמורת אינה בנויה מפסנתרים בלבד. הרמוניה במוזיקה היא תולדה של אחדות המושתתת על הטרוגניות של צלילים ותדרים, תוך תואם ביניהם.

חלוקת הדיון לאחדות בתוכי ואחדות סביבי היא מלאכותית, כי מה שנכון עבור הכלל נכון עבור הפרט, ומה שנכון עבור הפרט תקף גם לתא (מכנה זאת - mini me).

אחדות בתוכנו פנימה –

ביולוגיה-

הגוף מורכב מאיברים ותאים רבים ושונים, הפועלים בסנכרון והרמוניה מושלמים, שאף מהנדס בן אנוש לא יכול היה לתכנן. דוגמא מזערית מתוך המערכת המופלאה של גוף האדם - הכליות משפיעות על מח העצם על ידי ייצור והפרשה של הורמון אריתרופויטין המעודד יצירת תאי דם אדומים. הריאות משפיעות על הכליות מכיוון שרמת החמצן בדם מווסתת את ייצור האריתרופויטין. הלב משפיע על הריאות. וכך הלאה. מעגלים על מעגלים, הנפגשים ומתפצלים באין סוף אינטראקציות. הגוף הוא אחד, ובתוכו איברים, אשר כל אחד מהם שומר על העצמיות שלו, אך משפיע על איברים אחרים ומושפע מהם.

פסיכולוגיה –

קרל יונג, תלמידו של זיגמונד פרויד, טבע את המושג האלמותי - אחדות הניגודים. אחדות המבטאת הכלה מאוזנת של כל החלקים שבתוכנו. של הימין והשמאל. של הגברי והנשי. של היין והיאנג. של הרגשות הנעימים והלא נעימים. שלום בין החלקים השונים שבנו, הוא היוצר שלם. 

רוחניות –

וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה (בראשית, פרק ב', פסוק ז').

אני מאמינה שהננו שילוב של חלק גשמי וחלק רוחני, כפי שמובא בפסוק הנ"ל. החלק הגשמי מורכב לשיטתי מגוף, רגש ומחשבה, בעוד הרוחני הינו אנרגיה לא דחוסה, ולכן יותר חמקמקה. אני מכנה את החלק הרוחני – נשמה. רוחניות הוא המקום, שמכיר בכך שיש אספקט נוסף, מעבר לגשמיות.

אחדות בין הפרט לסביבתו –

ביולוגיה –

משנתו של הביולוג למארק (Jean-Baptiste Lamarck) ובגלגולה הנוכחי – עולם האפיגנטיקה והשפעת ה microenvironment  על התא - מהווים בסיס מדעי ליחסי הגומלין ההדוקים בין האדם לסביבתו ומצביעים על כך שהכול הוא אחד. למארק טען שהתא מגיב באופן תבוני לסביבתו. הרפואה בת זמננו כבר לא שמה את יהבה על התא הסרטני הבודד, אלא על יחסי הגומלין שבינו לבין סביבתו.  

פסיכולוגיה –

קיימים מחקרים בפסיכולוגיה המלמדים על אופיו של האדם הנגזר מהסביבה בה גדל.

אנחנו נולדים באחדות מלאה. איננו מבחינים בין האני לבין האם, וחווים את הקשר כרציף. באותה האחדות אנחנו חשים אהבה ללא תנאי ואמונה ואמון אינהרנטים. אנו סומכים באופן מלא על מי שמטפל בנו. ההתבגרות תובעת מאיתנו התנסות בנפרדות והשתלמות בעצמיות ועצמאות. את הנפרדות, המתכחשת לאחדות, אני מכנה 'אגו'. אגו אינה מילה גסה, נהפוך הוא, זה חלק שאנחנו מתבקשים לטפח ולהצמיח. אך לאחר שלב הנפרדות, אנו נקראים לחזור אל האחדות הראשונית, ממקום בוגר יותר, המכיר ומוקיר את הערך העצמי ואת הזהות החד פעמית שלו.

רוחניות –

זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.... וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה... עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד

נולדנו בחיבור מושלם. עם אמא. עם האלוהות. עם החלקים השונים, הלכאורה סותרים שבתוכנו, אשר בפסוק הנ"ל מתמקדים בנקביות וזכריות. זכר ונקבה ברא אותם – ביחד, כאחד. בהמשך הדרך חלו הניתוקים – הפרדת האישה מהגבר. בשלב ההפרדה האישה מכונה אישה ולא נקבה. הגבר קרוי גבר, ולא זכר. במילים ספורות מתוארת אבולוציה של הפרט מזכר או נקבה גנריים, לגבר ואישה. השלב הבא המובא במקרא, והמלמד על המסלול המתבקש מאיתנו, הוא איחוד מחדש – "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". האיחוד מחדש, המתקיים לאחר הנפרדות וגילוי העצמי, הוא גדול וגבוה יותר. רק איחוד בין זכר ונקבה שהגיעו לפרקם יכול להיות פורה.

אחדות בתוכנו פנימה ואחדות עם סביבתנו חד היא -

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה - מהווה דוגמא טובה לאותה אחדות הזורמת בתוכנו פנימה ועם סביבתנו.

הגזע ועלוות העץ נוכחים מעל פני האדמה. הצמחים והעצים השונים לכאורה מופרדים ביניהם ומזוהים עם אׅפיונם הייחודי - הארז הוא ארז, האלון הוא אלון והרקפת היא רקפת.

ובמקביל, שורשי הצמחים נטועים מתחת לפני האדמה ומשתרגים ומתׇקשֵרים ביניהם ברשת אינסופית.

כך גם האדם. הנפרדות, השונות, האגו, הם חלקי הצמח שמעל פני האדמה. במקביל, השורשים שמתחת לפני האדמה, מהדהדים את היותנו רקמה אנושית אחת גדולה המקיימת אחדות וערבות הדדית.

מטאפורת העץ יכולה לשמש דוגמה גם לאחדות שבתוכנו. העלים אחראים על פוטוסינתזה והספקת אנרגיה שמקורה מהשמש, בעוד השורשים אחראיים על הספקת מזון ומים ממעבה האדמה. הן החלק העליון והן החלק התחתון של העץ חיוניים.

העץ גם מלמדנו על מעגל החיים, אשר מכיל בתוכו לידה ומוות, ומשקף פן נוסף של האחדות. העלים הנושרים הופכים לדשן לעלים החדשים והמלבלבים.

קיימות מספר אמונות אנושיות המונעות מאיתנו לחוות את האחדות. אתייחס לכמה מהן, אשר למעשה הן אחת :)

1. אחדות אינה אחידות. נהפוך הוא. ההטרגוניות היא שיוצרת את הפונקציונאליות. גוף לא יכול להתקיים אם יורכב רק מלבבות לדוגמה. להערכתי, זו הסיבה שהרעיון הקיבוצי פשט את הרגל. חל בלבול בין אחדות לאחידות. סירוס הייחודיות של הפרט פוגע בפרט ובקהילה ולכן אינו יכול להאריך ימים.

2. אחדות אינה מצמצמת את האני אלא מרחיבה אותו. בדומה לאדם, אשר עם כל ילד שנולד לו, האני שלו מתרחב.

3. אגו ואחדות. כאשר כוכב אחד זורח הוא מאיר מעט את השמיים. כאשר מספר כוכבים זוהרים, השמים יותר מוארים, ואילו הכוכב היחיד אינו מאיר פחות רק משום שגם כוכבים נוספים זורחים את אורם. עצם העובדה שגם האחרים מאירים את אורם אינה מצמצמת את האור שלי, אלא תורמת להארה הכללית.

   
   

   ומכיוון שהכול התחיל במודל ה CCRC והמחקרים פורצי הדרך בסרטן, אציין שתודעת האחדות היא אחד מרבדי המודל. בקצרה - 1. הזמנה לחבק את התא הסרטני הסורר ולהחזירו ל'קהילה', ל'עדר', לרקמה ממנה הדיר את עצמו. או אז, ישוב לציית לחוקי הרגולציה של רקמה בריאה. 2. חיבור לחלק הנשמתי שהינו, בין השאר, בעל פוטנציאל ריפוי.