"ואהבת לרעך כמוך" - זו אכן כל התורה כולה.
אהבה היא הריפוי האולטימטיבי. רעך ואתה חד הם. ובואו נתחיל בלאהוב את עצמנו ומשם יתפשטו האדוות.
אהבה כמענה לשלושת הרבדים במודל ה CCRC
מודל ה CCRC נחלק לשלושה רבדים. אהבה עוברת כחוט השני בין שלושתם. גם ללא שום מודלים והתפלספות, כולנו יודעים שנשיקה של אמא באמת מרפאת.
רובד ביהביוריסטי – מתמקד בהשפעה המזיקה של הפעילות העודפת של מערכת העצבים הסימפתטית (מערכת ה STRESS) על מחלת הסרטן, וכנראה לא רק עליה. מטרת העשייה במישור זה היא לכונן אורח חיים פארא-סימפתטי (מערכת ה"שאנטי"). אחד מהורמוני המערכת הפארא-סימפתטית הוא האוקסיטוצין, הידוע בכינויו "הורמון האהבה". חיבוק/נשיקה מעוררים הפרשת אוקסיטוצין.
רובד פסיכולוגי – דן באמונות הבסיס השוכנות בתת המודע. הן נולדו לצורך והיו בעלות ערך בשעתו, אך מכיוון שלא הותאמו לנסיבות והצרכים המשתנים, הן הופכות ברבות הימים לכובלות ומגבילות. המכנה המשותף הנמוך ביותר של אמונות הבסיס הוא הערך ההישרדותי שהן לכאורה מקנות. תינוקות וילדים רכים בשנים הינם חסרי ישע, וזקוקים שיאהבו ויקבלו אותם כדי להבטיח את שרידותם. באופן זה מוטבעות בתת המודע בגיל הילדות אמונות של "אני אהוב בתנאי ש...." אהבה אינה סותרת הישרדות אלא היא המפתח להישרדות שלא מתוך פחד.
רובד רוחני - מספר היבטים למישור זה, אך אתמקד במסע הצמיחה וההתעלות הלוקח אותנו אל התדר הגבוה והמזוכך של הבריאה, תדר של אהבה ללא תנאי. מכניקת ההתעלות (פרק "התעלות") כוללת תנועה של שחרור הפחדים ההישרדותיים, תוך צמיחה אל עבר חווית אהבה המייצרת ביטחון. או אז, אין עוד צורך באומץ כדי להתגבר על הפחד, כי כשיש אהבה אין פחד. ה 7/10 היה לא רק מופע אימים של רוע צרוף, אלא גם מפגן של אהבה טהורה שלא ראתה פחד ממטר.
מה זו אהבה?
אהבה היא לא רק רגש. היא תדר. כלומר היא איכות אנרגטית, ולא רק גשמית/רגשית.
אנחנו יודעים לחוש אהבה גם מבלי שנפרוט אותה. יחד עם זאת, אציין היבטים שונים של אהבה, כדי שנהיה ערים להם גם כשאנו לא חשים אהבה אוטנטית ונובעת מאליה. כך יקל עלינו להתחבר לתדר, גם אם לכאורה אין חיבור מובהק לרגש האהבה. מופעי האהבה הם רבים ומגוונים - העדר שיפוט, קבלה, חמלה, מסירות, אכפתיות, סבלנות, סובלנות, פירגון, מאור פנים, רוך, נועם, אהדה, כבוד, ערבות הדדית, הקשבה, אמפתיה, חסד, סולידריות. מוזמנים להמשיך את הרשימה. פתאום יתחוור לנו כמה הרבה אהבה זורמת בחיינו. באהבה יש נתינה, שלא מתוך קורבנות. קורבנות חוטאת לאהבה עצמית.
מה מונע מאיתנו לקבל את תדר האהבה?
לעיתים, הביטוי הגשמי של אהבה מייצר צימודים בין אהבה לבין איכות מגבילה. או אז, נמנע מקבלת תדר האהבה. בחזקת "לא מדובשו ולא מעוקצו". לדוגמא - צימוד בין אהבה לבין דאגה תובענית וחונקת. או צימוד בין אהבה לבין אלימות.
בנוסף, לא מן הנמנע שבתוכנו עמוק פנימה אנחנו חשים לא ראויים לאהבה. נמצא אז דרכים יצירתיות להפליא כדי להדוף אהבה.
ראו זאת כהזמנה להטמיע סוגסטיה (כמנטרה ו/או בעת מדיטציה) - "אני אהוב/ה מעצם היותי", כמו גם לייצר אינטראקציה אוהבת עם הילד/ה הקטן/ה שבתוכי שעדיין ממתין/ה לאהבה מבחוץ.