סיפור מאבק יעקב עם המלאך (בראשית פרק ל"ב) הוא בין השאר סיפור על הטמעת אנרגיה נקבית. הסיפור מתחיל במאבק אלים מול ישות עלומה. קרוב לוודאי ייצוג פנימי כלשהו, המבטא את האנרגיה הזכרית, הלוחמנית. במהלך המאבק נפגע יעקב בגיד הנׇשֶה, הממוקם כנראה באזור הירך. השם "נשה", מרמז על איכות נשית שנכנסת לתמונה. לאחר האירוע, שמו של יעקב מוסב לישראל. ישראל, בשונה מיעקב, מתנהל בעצלתיים עם משפחתו הענפה ומקנהו, ואינו שועט קדימה כבעבר. הוא מציג איכות יותר נשית מגברית. אנחנו נקראים בני ישראל, לא בני יעקב. רוצה לומר – 1. אנחנו תוצר של הטמעה ומימוש של אנרגיה נשית. 2. אנחנו מתבקשים להוציא מהכוח אל הפועל את האנרגיה הנשית הטמונה בנו מטעם היותו בני ישראל. השם ישראל גם מקפל בתוכו את צירוף המילים- "ישר-אל" ומלמד על יושר ויושרה כמו גם על חיבור ישיר עם האל.
בפרק על "מוות" כתבתי על טרנספורמציה. איכות זכרית פחות תומכת בטרנספורמציה, כפי שאני רואה אותה. זכריות מקדמת עוד ויותר מאותו הדבר. כמו התקדמות בעבודה או עליה בסולם הדרגות. אפשר לשרטטה כחץ, ולחוש את תנועת ההתכווצות והדריכות שהיא מייצרת. טרנספורמציה "נשית" היא לידה של משהו חדש מתוך הישן. זרע וביצית נפגשים. ישות חדשה נובטת. מוכלת ומוזנת ברחם. ישות חדשה מגיחה לאוויר העולם. אז אכן יש בה מהחותם הגנטי של האם ושל האב, אך היא שונה, חדשה וחד פעמית. היא לא עוד מאותו הדבר. זוהי טרנספורמציה לשמה.
כרומוזומי המין נקראים X ו Y. לאישה יש שני כרומוזומי X ולגבר כרומוזום אחד של X ואחד של Y. רוצה לומר, שבכל גבר טמונה גם אנרגיה נקבית. ( ועל כמה אנו, הנשים, הפכנו לגברים, אין צורך להרחיב...)
לאחר עידנים של אנרגיה זכרית שלטת, העידן העומד בפתח מבקש מאיתנו להתחבר ולהוציא אל האור את האנרגיה הנקבית. העגולה. המכילה. המרפה. המרפאה. המשפחתית. המפייסת. השופעת. היולדת. החומלת.
לא במקום אנרגיה זכרית, אלא במקביל לה, אך באיזון שונה ממה שהיה עד עתה.
אני מאמינה שהטלטלה העוברת על העולם בכלל, ועל ישראל בפרט, תוליד הנהגה שונה. לא רק מבחינה פרסונלית, אלא גם מבחינה מבנית. נראה תנועות שקמות מתוך העם. המבנה הארגוני יהפוך למעגלים הנתמכים אחד בשני במקום פירמידה. יותר נשים יתפסו עמדות מפתח. פחות טסטוסטרון ואגו יתוו את הדרך. נתחבר לתודעת שפע, הגורסת שיש מספיק לכולם, בדיוק כפי שאישה מניקה מייצרת חלב בהתאם לצרכי התינוק. מלחמות, אשר רובן מושתתות על פרספציה של חוסר, יהפכו לנחלת העבר. אמן!