מרכז מידע

בשבת של אפריל, בין פריחה לאור רך, אחרי תקופה ממושכת של היצמדות למרחב המוגן, יצאתי החוצה לטיול- טיפול. המפגש עם הטבע - העצים, האדמה, הפריחה בשלל צבעים, ניחוח ההדרים, התותים האדומים והבשרניים, העננים השטים, האור המסונן בין העלים - הביא איתו תחושת עושר ואושר כמעט מידיים. התיישבתי בנחת בצל עצי הזית, התחברתי לטבע והתמלאתי באהבה. הצל שיצרו עצי הזית תפס את עיניי, והמצלמה (הבינונית) בטלפון הנייד תפסה אותו בחזרה. נדמה שבתקופה הזו הרבה מן הלכלוך והסאוב צפים אל פני השטח. אפשר לייחס זאת

באחד משיעורי היוגה, בעוד גילי, מורתי המופלאה, מנחה תנועה שקטה ומדויקת, משהו בתודעה נפתח. שמעתי קול בראשי שאמר לי - "את מצוינת". מייד התרעמתי. אני פחות מתחברת למילה הזו. 'מצוינות' מרגישה לי לעיתים כמו ציונים, מדידה, השוואה, שיפוטיות. משהו שמכניס היררכיה למרחב שאמור להיות חופשי. הקול בראשי לחש- "תחווי את המצוינות דרך המושג ציונות". הרפלקס היה לגחך כי מה קשור עכשיו ציונות? הקול שבפנים לא אמר נואש. המשיך והסביר שמהות הציונות היא חיבור בין תדר רוחני של היהדות לבין אדמת ארץ ישראל

חבל הטבור שנותק בלידה ונשאר כחותם בבטן, מזכיר לנו כי איננו רק מוח חושב, לב מרגיש או גוף יצרי. במרכזנו נותר שער חבוי – הטבור, שדרכו אנו מחוברים בחבל מטאפורי אל הבריאה עצמה, המזינה את רוחנו, כשם שברחם אימנו הוזן גופנו. בחבל הטבור שלושה כלי דם, וזאת בשונה מצמדים של עורק ווריד בשאר הגוף. אפשר להתייחס לשלושת כלי הדם כאל עוד מוטיב של השילוש הקדוש – כלי דם אחד המחובר אל האחדות, ושני כלי דם המתפצלים בממד הגשמיות, ומבטאים את הבינאריות המובנית של עולמנו. השִלְיָה (placenta) של־יה (ה')