אני רואה את הסיפור העלום של החיים, ומתוך הפרספקטיבה האנושית הצרה שלי, כתהליך צמיחה של הפרט ושל הקולקטיב. היות והכול אחד (ע"ע פוסט על "אחדות"), הרי שתנועה של ישות אחת במרחב תשפיע גם על השאר. הגרסה ההומנית של משק כנפי הפרפר.
אני מדמה אותנו, בני האדם, למנורות. גוף התאורה הוא החלק הגשמי שלנו, היינו גוף, רגש ומחשבה. את גוף התאורה אכנה - "כלי". הנורה היא החלק הנשמתי. מטרתנו היא להעצים את אורנו, ובכך לשדרג את הארת העולם כולו. לשם כך, על גוף התאורה לגדול, באופן שיוכל להכיל נורה בעוצמה גבוהה יותר. גוף תאורה שנועד ל 20 וואט עלול להתפוצץ אם נרכיב בו נורה של 200 וואט.
התעלות היא תנועה המורכבת (לכאורה) משני צירים - 1. ציר ארצי המתמקד בהרחבת הכלי (=הכשרת הכלי) 2. ציר נשמתי, המתמקד בהטמעה של נורה חזקה יותר בכלי. תוצר ההתעלות הוא התעצמות האור, האישי והאנושי (מלשון אנושות).
הכשרת הכלי, היינו הרחבת גוף התאורה, נעשית על ידי שחרור כבלים ושלשלות האוזקים אותנו "מטה", אל המטריקס, אל מרחב ההישרדות, המוזן מפחד.
שני הרבדים הראשונים של מודל ה CCRC עוסקים בכך.
הרובד הראשון של המודל (התנהגותי/קוגניטיבי) הוא מעין צווי עשה ואל תעשה, קצת בדומה למצוות הדת, אשר עליהן כתבתי (בפוסט על "דת") ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה". רשימה הכוללת - נשימה מודעת, פעילות גופנית, הוקרת תודה, תזונה מאוזנת, נתינה וצדקה, אחריות על תכנים אליהם חשופים ואותם מדברים, טבע, משפחה וחברים, השהיית תגובה ועוד.
הרובד השני נקרא פסיכולוגי ומתמקד בהצפת אמונות בסיס מגבילות מנבכי תת המודע אל המודע, כך שיהפכו מאוטומט לבחירה. חלק ניכר מאותן אמונות קשור בצורך בריצוי ויישור קו עם הסביבה. רובד זה גם עוסק באוורור וניקוי של רגשות כבדים כגון אשמה ובושה.
הרובד השלישי של מודל ה CCRC נקרא טרנסנדנטי/רוחני ומכוון לתהליך של הטמעת נורה חזקה יותר, על ידי חיבור לתדרים יותר ויותר מעודנים, של חמלה, הכלה, אהבה, רכות, בדיחות ועוד.
לכאורה אלו שתי תנועות מנוגדות, האחת לכיוון הגשמי והשנייה לכיוון הנשגב. אך לא כך הוא. תהליך השלת השלשלות המתוארות לעיל, מחבר אל האור והניצוץ האלוהי הפנימי, אשר מובנה בנו.
תהליך ההתעלות הוא ספיראלי, בדומה למבנה ה DNA. לעיתים נדמה לנו שכבר התמודדנו עם עניין מסוים בחיינו, ואיך יכול להיות ששוב חזרנו לנקודת ההתחלה. אך לא כך הוא. אנחנו פוגשים מחדש את העניין או האתגר מתוך עמדה אחרת שלנו, במבט מקומה גבוהה יותר.
תהליך ההתעלות והספיראלה מזכירים לי את מסורת החגים. מועדי ישראל הם כמו עמוד שדרה סביבו אנו חגים, ומתעלים. לדוגמה, מדי שנה אנו חוגגים את פסח עם אותה ההגדה, השירים, האוכל והמשתתפים. במבט חודר, נוכל להבחין שלמרות שלכאורה דבר לא השתנה, הרי שאנחנו השתנינו. בעת שירת "מה נשתנה" ניתן דעתנו על מסע הצמיחה בשנה החולפת.