בשיחות עם חבריי הנורבגים (ראו "ראשית דבר") חזר הרבה המושג "שטן". הם מאמינים בקיומו ופועלו בכל מאודם. זהו מושג שאני אישית לא מתחברת אליו, אולי כי הוא פחות נוכח בתרבות ממנה אני באה. אחרי ה 7/10 הבנתי שרוע, שטן ועמלק הם כנראה היינו הך ומייצגים את אותה הווייה אנרגטית.
גישה רווחת בקרב הצועדים בדרך הרוחנית היא שאין טוב ורע אבסולוטיים. ובד"כ אכן כן, ומרבית הדברים אינם בעלי קוטביות ברורה של טוב-רע. כפי שמוצג במשל סיני (או חסידי) ידוע - היה היה איכר שהיה לו סוס חזק ובריא ויפה, כולם אמרו "איזה מזל יש לך" והוא תמיד ענה להם: "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע". יום אחד נעלם הסוס, כולם אמרו : "איזה חוסר מזל" והוא ענה:" "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע". אחרי שבוע חזר הסוס עם חמישה סייחים קטנים, כולם אמרו:" איזה מזל יש לך" והוא ענה:" "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע". אז עלה בנו הבכור על אחד הסייחים נפל ושבר את רגלו, כולם אמרו :"איזה חוסר מזל", והוא ענה:" "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע". ואז פרצה מלחמה קשה, שליחי הקיסר באו לגייס את כל הנערים הצעירים לקרב, המלחמה הייתה ארוכה, נערים צעירים רבים לא שבו ממנה, אך בנו הבכור של האיכר נשאר בכפר כי רגלו הייתה שבורה. מי יודע? "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע"
יש להבדיל בין משהו רע שהתרחש עלי, לבין רוע. מופע אימים של הרוע האבסולוטי, השטן בהתגלמותו, היה כמובן ב 7/10. והוא כנראה לא הותיר אף אחד בעמדתו הקודמת.
לשיטתי יש רוע בעולם. אם לא היה רוע, לא הייתה בידינו זכות הבחירה, שהיא חלק מהוראות ההפעלה של הקיום האנושי. כבר בגן עדן הוסבר לאדם וחווה איזה עץ מותר ואיזה עץ אסור למאכל. והם בחרו. בנוסף, צירוף המילים "יצר הרע" מלמד על תפקיד הרוע ביצר וביצירה האנושיים. חלק מצמיחתנו היא לסגל יצירה ויצירתיות מתוך גאווה וגאונות (לא גאוותנות).
נדמיין לרגע את הקשת. בקצה האחד הצבע הסגול. זהו הצבע הגבוה והמחובר לבריאה (צ'אקרת העין השלישית) ובעל סגולות הריפוי (מנורה סגולה לריפוי סינוסיטיס ודלקת אוזניים, קרינה אולטרא-סגולה בים המלח לריפוי פסוריאזיס). בקצה השני של הקשת ממוקם הצבע האדום. זה המתקשר לצ'אקרת הבסיס, ההישרדותית. עֵשו המקראי כונה "האדום", והעמלקים היו צאצאיו. מצווה מקראית היא להכרית את זרע העמלק. לצורך הדיון, נאחד בין הצבע האדום, לבין העמלק והמצווה למגרו. ביהדות, נהוג להתייחס לעמלק כאל מוטיב הספֵק בחיינו, אך בעיניי, הסיבה בגינה נולדה מצווה זו מלמדת על הרוע שאפיין את העמלקים.
להבנתי, לא ניתן ולא צריך להעלים את האדום/העמלק. אין קשת בלי צבע אדום ואין חיים גשמיים בלי רוע, שכאמור, נדרש לשם מימוש זכות הבחירה, ולשם יצירה. מאידך, שומה עלינו לתחם את האדום, את הרוע. להשאירו כפס יחיד בתוך קשת צבעים. המצווה להכרית את העמלק מייצרת תנועה קבועה של הגבלה וצמצום. בדומה למכסחת דשא שמשמרת את הדשא בגובה מסוים, שלא יתפרע וישתלט.
ניתן להמשיל את העמלק/האדום לתאי סרטן. בגוף בריא מתקיימים בקביעות גם תאי סרטן, המזוהים ומסולקים על ידי המערכת החיסונית. זהו תהליך אחזקה פיזיולוגי, בדומה לפעולתה של מכסחת הדשא. במחלת הסרטן, תאי הסרטן משטים במערכת החיסון על ידי כך שמתחפשים לתאים תקינים ולגיטימיים, ולפיכך אינם מושמדים על ידה. יתרה מכך, תאי הסרטן עושים שימוש ציני ונצלני בתשתיות של הרקמה הבריאה. באופן זה הסרטן משגשג, ובהדרגה תופס חזקה.
כיצד תוחמים את הרוע?
א. בראש ובראשונה, חשוב להיות ערים לעובדה שקיים רוע, לזהותו ולהציב לו גבולות ברורים. זאת בשונה מהפרוגרס הליברלי הרואה גם ברוע הצרוף את הטוב, המסכן והמקופח ולכן, במקום למדר אותו, מטפח אותו.
ב. התמרה קבועה של הרוע בדומה לתהליך הפוטוסינתזה. אציין כאן שחושך אינו בהכרח רוע.
אסכם – קיים רוע, והינו בעל תפקיד בעולם. יש לדאוג לריסונו ותיחומו באופן קבוע. מצוות הכחדת הרוע (העמלק) נועדה לייצר תנועה קבועה של ריסון.
התמונה המצורפת היא של שרון שגב, חברתי הטובה, על רקע הריסות ביתה בקיבוץ בארי.