צל

בשבת של אפריל, בין פריחה לאור רך, אחרי תקופה ממושכת של היצמדות למרחב המוגן, יצאתי החוצה לטיול- טיפול. המפגש עם הטבע - העצים, האדמה, הפריחה בשלל צבעים, ניחוח ההדרים, התותים האדומים והבשרניים, העננים השטים, האור המסונן בין העלים - הביא איתו תחושת עושר ואושר כמעט מידיים.

התיישבתי בנחת בצל עצי הזית, התחברתי לטבע והתמלאתי באהבה.

הצל שיצרו עצי הזית תפס את עיניי, והמצלמה (הבינונית) בטלפון הנייד תפסה אותו בחזרה.

נדמה שבתקופה הזו הרבה מן הלכלוך והסאוב צפים אל פני השטח. אפשר לייחס זאת לעולם שהפך לכפר גלובלי קטן ומרושת, אך במקביל, מתרחשת תנועה תודעתית, הנתמכת על ידי ההתפתחות הטכנולוגית, היינו - הרשת. ברובד אחר זה מזכיר את רגעי הניקיון, כאשר גורפים את הלכלוך מהפינות אל מרכז החדר, ודווקא אז הוא נראה יותר מתמיד, לא כי התרבה אלא כי נחשף.

בתמונה המצורפת ניתן להבחין ולהבין בבירור שאין צל ללא אור. הצל אינו תקלה. הצל הוא תוצר של אינטראקציה בין האור לבין פרטים שהתממשו, כגון עצים. שיתוף פעולה שבין הנשגב לגשמי. בין האור האינסופי לבין הביטויים הארציים.

גם בתוכנו קיימים אזורי צל- חלקים שפחות נוח לנו לפגוש, שיש נטייה להרחיק, למדר, להסתיר, לבקר, לשפוט. השהות בטבע, בעודי מברכת על הצל, הבהירה לי שהצל אינו חריגה מהשלם, אלא חלק ממנו. הריפוי אינו בהדיפת הצל אלא באינטגרציה שלו. במילותיו של יונג - "אחדות הניגודים". הצמיחה אינה רק בחיבור מועצם לאור, אלא גם ביכולת להישאר במגע עם הצל, לא כדי לתקן אותו מיד אלא כדי לכלול אותו, כחלק מן ההרמוניה והיופי של הטבע והבריאה.