חבל הטבור
- 2 באפר׳
- זמן קריאה 1 דקות
חבל הטבור שנותק בלידה ונשאר כחותם בבטן, מזכיר לנו כי איננו רק מוח חושב, לב מרגיש או גוף יצרי. במרכזנו נותר שער חבוי – הטבור, שדרכו אנו מחוברים בחבל מטאפורי אל הבריאה עצמה, המזינה את רוחנו, כשם שברחם אימנו הוזן גופנו.
בחבל הטבור שלושה כלי דם, וזאת בשונה מצמדים של עורק ווריד בשאר הגוף. אפשר להתייחס לשלושת כלי הדם כאל עוד מוטיב של השילוש הקדוש – כלי דם אחד המחובר אל האחדות, ושני כלי דם המתפצלים בממד הגשמיות, ומבטאים את הבינאריות המובנית של עולמנו.
השִלְיָה (placenta) של־יה (ה') היא הממסר שבין עליונים לתחתונים.
הרחם, שבו נעוצה השליה הוא מקום הרחמים, היינו האלוהות, שבו חומר הופך לחיים.
הטבור הוא תזכורת נצחית לכך שגם בעולם הנפרדות אנחנו מוזנים תמיד מאחדות שאין לה סוף. "וּמוֹלְדוֹתַ֗יִךְ בְּי֨וֹם הוּלֶּ֤דֶת אוֹתָךְ֙ לֹא־כׇרַּ֣ת שׇׁרֵּ֔ךְ" (יחזקאל, פרק טז, פסוק ד) "כרת שרך" = נותק חבל הטבור.