סטגנציה או אינקובציה

השהיה.

עצירה.

האטה.

פאזה כזו, שכולנו פוגשים בה, ובדרך כלל יוותר מפעם אחת בחיים.

לעיתים היא מלווה בתחושת בלבול: לאן פניי מועדות? כאילו שהעולם עצר מלכת. ומה איתי - אני, שרגילה להסתובב על גלגל האוגר, לנוע, לפעול, לתכנן, ליזום?

סטגנציה מרגישה כמו מים עומדים. חוסר תנועה שנובע לא מעצלות, אלא בעיקר מפחד. פחד לטעות. פחד לבחור. פחד לעזוב.

אינקובציה היא עצירה מסוג אחר: עצירה לצמיחה ולהטענה. כמו רחם. כמו דב בשינת החורף.

יש בה אמון –Trust –ומוכנות להתמסר לתהליך מבלי לדעת מה בדיוק יצמח ממנו. בלי לדרוש ולצפות לתוצאות. בלי למהר להבין.

ביצה היא דימוי יפה למקום שבו סטגנציה ואינקובציה יכולות לדור בכפיפה: לכאורה אין תנועה - סטגנציה. מאידך, מתרחש נס של פריחת הנרקיסים - אינקובציה.

אולי ההבחנה החשובה היא לא האם יש תנועה או אין תנועה, אלא מה איכות העצירה: האם זו קפיאה מתוך פחד, או שהייה מתוך אמון.

ולפעמים, כל מה שנדרש מאיתנו הוא לא להאיץ את הגלגל –אלא להסכים לרדת ממנו לרגע.