ציונות

באחד משיעורי היוגה, בעוד גילי, מורתי המופלאה, מנחה תנועה שקטה ומדויקת, משהו בתודעה נפתח.

שמעתי קול בראשי שאמר לי - "את מצוינת". מייד התרעמתי. אני פחות מתחברת למילה הזו. 'מצוינות' מרגישה לי לעיתים כמו ציונים, מדידה, השוואה, שיפוטיות. משהו שמכניס היררכיה למרחב שאמור להיות חופשי.

הקול בראשי לחש- "תחווי את המצוינות דרך המושג ציונות". הרפלקס היה לגחך כי מה קשור עכשיו ציונות?

הקול שבפנים לא אמר נואש. המשיך והסביר שמהות הציונות היא חיבור בין תדר רוחני של היהדות לבין אדמת ארץ ישראל.

ופתאום זה היה מדויק.

זו בדיוק התנועה שאני מאמינה בה ומקיימת - חיבור בין רוח לחומר. בין נשמתי לגשמי.

הציונות והמצוינות התלכדו. לא מתוך שיפוט וביקרות, אלא מתוך חיבור בין ממדי.

ובכלל—ציונה עמדה מולי בשיעור. היא כנראה לא יודעת איזו השראה הייתה עבורי ,ועבור הקול שבתוכי.